יום אחרון - מה כבר נגמר?

קמנו לבוקר עם סגירת המזוודות ואחסונם בקבלת המלון.
עוד כמה הרצאות וביקורים וזהו..

חדר ההרצאה שחיכה לנו הוא למעשה חדר עיתונות המאובזר באזניות לכל מושב המחוברות למערכת ההגברה ומיקרופון אישי. מיותר לציין שכל אחד מהנוכחים באולם היה חייב לבדוק אם המיקרופון שלו עובד ולנצל את מעט "זמן האוויר" שהזדמן לו.

חדר העיתונות של CERN

The Hadron Guitar

התחלנו עם אחת ההרצאות הטובות בתכנית - היכרות עם גלאי CMS, אשר מועברת על ידי Piotr Traczyk שהוא אחד הפיזיקאים הבכירים העובדים בגלאי וגם אחד המגניבים...יש לו להקת רוק משלו הנקראת Miss proper & the moving target ואפילו יש לו גיטרה חשמלית עם תמונה של גלאי ה- CMS עליה והיא נקראת "Hadron Guitar".

Piotr מסביר על "שכבות" הגלאי השונות וכיצד מזהים חלקיקים העוברים בשכבות אלו

פעם שלישית שאני שומע את ההרצאה...הייתי חייב תמונה

ההרצאה מועברת בצורה מאוד ברורה ודידקטית. הוא מצליח להסביר את חשיבות איסוף הסטטיסטיקה במדידות רבות ומה הכוונה שאומרים כי התגלה חלקיק בהסתברות של 5 סיגמא.


משם יצאנו לסיור בשני מקומות אחרונים -חדר הבקרה של פרויקט  AMS  וחדר הבקרה של CERN .

הכניסה לחדר הבקרה של AMS

פרויקט AMS הוא גלאי חלקיקים הנמצא על תחנת החלל הבינלאומית ומטרתו למצוא אנטי חומר וחומר אפל.
הגלאי בעל טכנולוגיה ומורכבות בדיוק כמו הגלאים ATLAS ו- CMS רק שממדיו הרבה יותר קטנים.

דגם של הגלאי AMS והרכיבים השונים שלו

התלמידים שמעו הסבר על המרכיבים השונים של הגלאי ומה ייעודו בהבנת היקום ומבנה החומר. קיבלנו הסבר על תחנת החלל הבינלאומית וניתן היה לראות היכן תחנת החלל נמצאת בדיוק ולראות תמונה LIVE המצולמת מתחנת החלל. כאשר נכנסו למקום תחנת החלל הייתה מעל דרום אמריקה בדרכה לאפריקה. שבאנו לצאת התגלתה הפתעה בתמונה התחנה....היא ממש מעל ארץ הקודש. אפשר היה להבחין בים המלח, הכנרת וחיפה.

דגם של תחנת החלל. רק לשם קנה המידה - כל אחד מהקולטנים הסולריים הוא באורך של כ-3 מגרשי כדורגל!!!

המסך המתאר את מיקומה של תחנת החלל בכל רגע בחדר הבקרה.

מנהל המשמרת. האיש החשוב ביותר בחדר הבקרה והאזניות על ראשו מציינות כי הוא בקשר עם חדר הבקרה של תחנת החלל ב- NASA ואם יש בעיה הוא יכול לתקשר ישירות עם האסטרונאוטים בתחנת החלל.

תחנת החלל מעל ישראל. אפשר לראות את הים האדום, חצי האי סיני וים המלח.

אחד הגאדגטים המגניבים - החלון של חדר הבקרה הפך בלחיצת כפתור למסך מגע וראינו סרט על איך בנו את הגלאי והתקינו אותו בתחנת החלל.

והנה הסרטון המתאר את תהליך הבנייה וההתקנה של הגלאי AMS:

סיימנו את הביקור ועברנו מיד לחדר הבקרה הראשי של CERN:  

CCC - CERN Control Center

בפוזה רצינית של חוקרת באזור הבקרה של המאיץ LHC.

האמת שאין משהו מיוחד שם. החדר מחולק לארבעה חלקים שבכל חלק יש עשרות מסכים ומספר אנשים המאיישים את המקום. כל חלק אחראי על חלק אחר ב- CERN. אבל היה נחמד להצטלם כאחד הפיזיקאים שבמקום...

תמונה קבוצתית על רקע לוגו המרכז

 הרצאה אחרונה....יישומים רפואיים בפיזיקת חלקיקים.
הרצאה מאוד מעניינת על איך ניתן ליישם ולאמץ את הטכנולוגיה של CERN ופיזיקת חלקיקים.
שמענו על סריקת PET  שבעזרת אנטי-חומר (פוזיטרון) מקבלים תמונה איכותית של רקמות הגוף ועל שימוש בהדרונים להסרת גידולים סרטניים.








מילות פרידה של גיורא ומיק. הם הודו לנו על הגעתנו ל- CERN ואנחנו הודנו להם על הארגון הנפלא ועל הגשמת החלום שלנו להגיע ל- CERN.












התלמידים מאוד העריכו את מיק ואהבו לשמוע אותו מדבר ומסביר.
הם רשמו לו מספר מילות פרידה ותודה. מיק מאוד התרגש והעריך זאת. הוא מאוד אוהב את הקשר הישיר עם התלמיד.

זהו...רצנו לאוטובוס שחיכה לנו ולקח אותנו לשדה התעופה. הכל עבר חלק והטיסות היו סה"כ נוחות.

סיימנו עוד משלחת בתקווה שהתלמידים נהנו ולקחו אתם מעט "מהקסם" של CERN.

יום 3 - מגבירים קצב

קמנו לעוד בוקר של הרצאות, אך לפתיחה כזו לא ציפיתי....אני אשאיר את הפרטים מאחורי הקלעים אבל זו בהחלט נקודה ששווה להציף - לא הכל ורוד ותמיד יש קשיים שצריך להתמודד איתם. המצב רוח די ירוד בבוקר...לא רק מהבעיות שצצו או האידיליה שהתנפצה אלא גם מהגעגועים הביתה. בניגוד לתלמידים שמבחינתם נשאר שנה במקום ומבחינתם מה רע בקצת חופש מההורים, אני מתגעגע לילדים שלי מאור ונועם ולאשתי שרון שבביקור זה הייתה גם חולה. אני מרגיש חסר אונים שאני לא יכול לעזור ומודאג איך הדברים יסתדרו. מזל שיש הורים שתמיד עוזרים ותומכים.

הרצאה ראשונה - פיזיקת חלקיקים והחיפוש אחר חלקיק ההיגס. מטרת ההרצאה הייתה להסביר מהו חלקיק ההיגס, איך חיפשו אותו וכיצד מצאו אותו. האמת שהיו לי ציפיות שונות מההרצאה אבל מה שקיבלנו זה מה יש. ההרצאה ללא ספק הייתה יכולה להיקרא "המודל הסטנדרטי למטיבי לכת".
ביל מורי (Bill Murray) נתן הרצאה ברמה גבוהה שהייתה קשה לתלמידים והייתה תחושה של תסכול מהול בפספוס.
בכל מקרה, בואו נשאר אופטמים ומקצועיים, ההרצאה באתר התכנית - ללסרטון ולמצגת.

ביל מורי על אחד מהשקפים המובנים יותר - המודל הסטנדרטי

תמונה מגלאי האטלס המתארת "אירוע" התנגשות.
כאשר אלומות הפרוטונים מתנגשות זו עם זו, נוצרת אנרגיה אשר ממנה נוצרים (שקילות מסה אנרגיה) חלקיקים חדשים.
החלקיקים שייווצרו מאנרגיה זו תלויים בגודל האנרגיה של ההתנגשות, ככל שהאנרגיה תהיה גבוהה יותר כך ייווצרו חלקיקים כבדים יותר.

גרף המתאר את כמות האירועים למסה וניתן לראות כי "הגבעה" הקטנה מצביעה על קיומו של חלקיק חדש.

חלקיק ההיגס מתפרק מהר מאוד (בערך 10 בחזקת 20-) ולכן לא ניתן להבחין בו בגלאי.
אבל מהתאוריה (חוקי שימור ומשוואות....) אנו יכולים לדעת למה הוא יתפרק ובכך מחפשים את "טביעת האצבע" של החלקיקים אליהם הוא יתפרק.
אחד מטביעות אצבע אלו הן התפרקות ההיגס לשני בוזוני Z שכל אחד מהם מתפרק לפוטון.
כלומר, אם ימדדו בגלאי באירוע מסויים ארבעה פוטונים זה מעיד על היווצרותו של חלקיק ההיגס בהתנגשות.

הגרפים עברו בקצב מסחרר ומה שהכי תסכל את התלמידים הוא שלא היה כלל הסבר מה מתאר הגרף ומה הוא אומר.
לאחר ההרצאה ובכלל במשך היום עבודתי כמורה המלווה את התלמידים הייתה חשובה. מצד אחד אני מבין לליבם, מצד שני יש לשקף להן מה הם יכולים לקחת מהרצאה מסוג כזה ומצד שלישי האם אני בעתיד יכול להכין טוב יותר את התלמידים.
אז מה הם יכולים לקחת מהרצאה כזו? אני חושב שלראשונה התלמידים נחשפים מה זה לעשות פיזיקה. הם נחשפו לשיטות שבהם הפיזיקאים עובדים, מהחלקים התאורטיים, היישום בפועל, ניתוח הממצאים וחשיבות  הסטטיסטיקה.
ממד נוסף הוא האם מה שחושבים שיודעים היום הוא התיאור המלא? אולי בפתח מגיע עידן חדש של פיזיקה? מי יודע אולי עוד 20 שנה התלמידים יגידו "היינו בהרצאה שחשבו כי ההיגס הוא....איך הכל ברור יותר עכשיו".

ההרצאה השנייה הייתה נקודת אור ראשונה (רמז שיש עוד בהמשך) - "מבוא למאיצים" מפי ג'ולידרני סימונה. הרצאה נפלאה, שמועברת בצורה ברורה, לוגית, עם חיוך ומבטא איטלקי.

אז מה צריך בשביל מאיץ?
מקור חלקיקים, מערכת מאיצה, מקום לאחסן את המאיץ ולשמור עליו ו...ריק,
או כפי שמיק היה אומר Absolotly Nothing.

סימונה מציג את המאיץ הראשון בהיסטוריה - הציקלוטרון של לורנץ (ראינו אותו בתערוכה ביום השני).
שימו לב לגודלו - כף יד ומחירו היה כ- 25 דולר.

התלמידים יצאו מאוד מרוצים מההרצאה ישר לארוחת הצהריים ולאחריה סדרה של ביקורים - מרכז המחשבים, מפעל האנטי-חומר וגלאי ה- CMS.

הכניסה למרכז המחשבים.
אולם של 20,000 מחשבים כאשר בכל מחשב לוח אם בעל 4 כניסות למעבדים שכל מעבד יש לו 4 ליבות (אני מקווה שלא רשמתי כאן שטות עם ההבנה השטחית שלי במחשבים)

אין כמו לחפש את הבית שלך ב- Google Earth.

המחשב הנייד הראשון של חברת אפל.

הביקור במרכז המחשבים, מצטער לאכזב, לא עשה לי את זה.
אבל מה שהגיע אחר כך כבר היה עולם אחר.....


הגענו למאיץ AD שהוא ראשי תיבות של AntiMatter Deccleration. כן...קראתם נכון....במקום זה מייצרים אנטי-חומר!!! במקום זה חוקרים את התכונות של אנטי-חומר!!!

ב-CERN אין מאיץ אחד גדול אלא סדרה של מאיצים. פסק זמן לשאלה - למה צריך כמה מאיצים?
מה רע במאיץ אחד גדול? ולמה לכל מאיץ רדיוס שונה?
ראשית, חלק מהמאיצים נבנו בתחילת דרכה של CERN (הראשון  Proton Syncrotron  נבנה בשנת 1959 ועדיין פועל!)
ותוכננו על ידי פיזיקאים מעולים.
שנית, בכל המאיצים השדה המגנטי הוא ערך נתון התלוי למעשה בטכנולוגיה. רוב המאיצים פועלים עם שדה מגנטי שערכו כ- 1Tesla (ולשם השוואה השדה המגנטי של כדה"א הוא בחמישה סדרי גודל קטן יותר) ולכן כדי שהחלקיק יהיה באנרגיה מסוימת, כלומר מהירות מסוימת, נדרש רדיוס נתון.

כבר מתחילת הסיור השלט Alpha כבר הופיע. Alpha  הנו פרויקט שמטרתו לחקור את תכונות האנטי-חומר והם הצליחו לכלוא אנטי מימן למשך 1000 שניות (הם טוענים שהם יכולים יותר אבל זה הזמן שהם זקוקים לו).

למעשה אין שום מידע על תכונותיו של אנטי-חומר. האם הוא מגיב לכבידה כפי שחומר מגיב? האם רמות האנרגיה של אנטי מימן (אנטי אלקטרון שסביבו נע אנטי אלקטרון - פוזיטרון) הם כמו רמות האנרגיה של מימן?
את כל אלו חוקרים במקום זה.




אם תרצו תוכלו ללמוד על הפרויקט מהסרטון הבא (רעש הרקע בהתחלה הוא בדיוק מה ששמענו בסיור שם).

הסיור היה מאוד מעניין ומלהיב. היינו ממש בתוך המאיץ ויכולנו להתרשם מקרוב מאוד...

זהו ה- Quadropole שבעזרתו מכווצים את אלומת האנטי פרוטון.
על מנת שהחלקיקים יישארו מאוגדים יחדיו באולמה צרה יש לגרום להם לכך. זו מטרת חלק זה.
הזרם החשמלי העובר במערכת זו הוא כ- 2000 אמפר והוא דורש מוליכים רגילים
כמו נחושת ולא סופר מוליכים כמו במאיץ LHC.

חלק זה הוא החלק אשר מכופף את תנועת אלומת החלקיקים וגורמים להם לנוע במעגל
(כפי שכבר ראינו בפוסטים קודמים זה לא ממש מעגל...).
 

מבט מלמעלה על המתקן שבו חוקרים כיצד אנטי-חומר מגיב לגרביטציה.

נכנסו למנהרה בו נמצא המאיץ AD.
פעם ראשונה....סוף סוף משהו חדש בשבילי בביקור זה.

ניתן לראות את עקמומיותו של המאיץ המעניק לו את הצורה המעגלית משהו.
כמה אנחנו קרובים....ממש מתאפקים לא לגעת.

מערכת המגנטים אשר מאלצת את החלקיקים לנוע באופן מאוגד יחדיו.

כאשר המאיץ פועל יש קרינה אשר לא היינו רוצים להיות בקרבת המקום.
לכן יש דלתות החוסמות את הכניסה ומאפשרות רק למורשים בלבד.
ניצלנו את ההזדמנות להיכנס....

 

וחלק זה הסתיים עם חוש ההומור של הפיזיקאים...עכברים בכלוב וחתול שומר עליהם.

משם עלינו על אוטובוס שלקח אותנו לצרפת ולמתקן בו נמצא הגלאי CMS.
בתחילת הביקור אנו נתקלים בפוסטר בגודל אמיתי באיכות HD (אפשר לראות את הכתוב על מדבקות הציוד ההנדסי). אין ספק הגודל מרשים!

מתכוננים לירידה

נכנסו למרכז הבקרה של הגלאי, חבשנו קסדות וירדנו 100 מטר מתחת לאדמה לראות את הגלאי עצמו.

במעלית יורדים מתחת לפני הקרקע

בסיורים התחלקנו למספר קבוצות.
שאנו הגענו למטה הקבוצה הראשונה עלתה למטה.
התמונה צולמה רגע לפני שהדלתות נסגרו...

הגלאי CMS - החלקים בצבע אדום הם ברזלים לשמירת המבנה וחלקי המתכת בניהם הם גלאי המיואונים.
הגליל הלבן "היוצא" מהחלק האדום ונראה צד הימני של התמונה הוא חלק הנקרא EM calorimeter.
חלק זה "בולם" את החלקיקים המגיבים לשדה האלקטרומגנטי כמו פוטון ואלקטרון ובעזרת חלק זה מודדים את האנרגיה של חלקיקים אלו.

חלק מלהיות מדריך במקום זה גם דורש מיומנויות של צלם.
בתמונה קבוצה שחלקה מתלמידי ליאו באק וחלקה מתלמידי מרכז אילן רמון

רוצים לראות קצת על ניסוי ה- CMS? תוכלו לצפות בסרטון הבא:

סיימנו את הסיור וראינו את הקיר המורכב מתמונות קטנות של האנשים העובדים בגלאי CMS.
קל מאוד להבחין בכתוב CMS אשר מורכב מתמונות ברקע מהיר ובכל תמונה מופיעות הנשים העובדות בגלאי.
שאר התמונות, בעלות הרקע הכהה יותר, הם תמונות של הגברים העובדים בגלאי.

רצינו לסיים את היום עם נסיעה לז'נבה למתחם החלקה על הקרח. מתחם חיצוני בפארק שהיינו בו בסיור ביום א'.
חיכינו לזה כבר מהארץ לאחר ששנה שעברה המשלחת ביקרה בו והגדירה את ההחלקה על הקרח כאחד האירועים הנזכרים מהמשלחת. אבל...התברר שסיימנו מאוחר והמקום כבר נסגר. אכזבה רחפה באוויר והיה צורך להרים את המורל.
לקחתי את התלמידים לשני מקומות נחמדים (מזל שאני מכיר טוב את המקום).

זהו החדר בו הומצא ה- WWW!!
המצאה שהיא למעשה "תוצר לוואי" של הניסויים במאיץ החלקיקים.

סיור לילי לאבן הגבול בין צרפת ושוויץ אשר נמצאת בתוך CERN.

התמונה המסורתית - רגל אחת בצרפת ורגל אחת בשוויץ.

חוזרים חזרה ומתדרכים את התלמידים לסדר את המזוודות ועל התכנסות בבוקר בקבלה כדי לעשות צ'ק-אווט.

לא יאמן אבל הביקור עומד להסתיים. לילה אחרון....

יום 2 - הרצאות ראשונות

הבוקר התחיל בהרצאות. התחברנו לתכנית של מורים מבריטניה שבאו לשלושה ימים ושמענו יחד אתם שתי הרצאות.
הראשונה הייתה היכרות עם התכניות של CERN, אותה העביר Mick Storr, האיש שהרבה בזכותו אני מצליח להוציא משלחות של תלמידים.

ניקח לכמה שורות פסק זמן מהמשלחת לספר על מיק (נרשום את השם בעברית מעתה).
מיק הוא האחראי (אפשר לומר המוח והמבצע) מאחורי כל ביקור שיש ב- CERN, כאשר גולת הכותרת שלו היא התכנית למורים, אותה תכנית אשר השתתפתי בקיץ 2012. התכנית נמשכת שלושה שבועות ובממוצע משתתפים בה 40 מורים מיותר מ-25 מדינות בעולם. היכולת שלו לדבר עם אנשים היא מדהימה. הוא מצליח לדבר בשפה ברורה, רהוטה כך שכל אחד מתהפנט ומתאהב בו. החיוך שלו מאוזן לאוזן כובש ישר.
קצת לפני חנוכה מיק הגיע לארץ לביקור של שבוע בו סייר במספר מקומות בארץ, מהדרום ועד הצפון. בדרך הוא השתתף בכנס למורים במכון וייצמן בנושא של פיזיקת חלקיקים ולאחר מכן היה אורח שלי ליום אחד בחיפה.
בכנס הוא הרצה למורים על CERN וחשף אותם על הארגון והאפשרויות שלהם להיות שם ולהביא תלמידים. בנוסף להרצאה זו התקיימו סדנאות למורים - אחת בנושא חומר אפל והעברתו בכיתה שהועבר על ידי חזי יצחק ומיכל וולטר, והשנייה על בניית תא ערפל וצפייה בקרינה קוסמית. מנחשים מי העביר את השנייה?

זה החיוך שדיברתי עליו!

מיק מתחיל את ההרצאה שלו "היכרות עם CERN" למורים.
האולם היה מלא ויום העיון לדעתי הוכתר בהצלחה.

אני מסביר למורים על תא הערפל שזה עתה בנו ומה הם ראו בו

בחיפה מיק ביקר בבית הספר, הציג לתלמידים את CERN, פגש את תלמידי המשלחת (שקיבלו הודעה על קבלתם רק יום קודם) וביקר במספר אתרים בחיפה בלווי מורי הפיזיקה של בית הספר.

מיק מציג לתלמידי מגמת הפיזיקה בכיתות י"א וי"ב את CERN.

מיק משוחח לראשונה על חברי המשלחת.
שימו לב לפנים המרותקות שלהם...

התלהבות מהגנים הבאהיים. לא ראיתי הרבה פעמים את מיק מצלם משהו.

נחזור למשלחת ולביקור....
מיק הציג למעשה את ההרצאה שהמורים והתלמידים בישראל כבר שמעו, אבל למי אכפת לשמוע את מיק שנית. כל פעם שאני שומע אותו מדבר על חשיבות המורים ל- CERN אני מתמלא גאווה והמצברים שלי מתמלאים בשניות.
 הנה מבחר ציטוטים לרוח הדברים (בתרגום חופשי):

• "המורים הם השותפים והעמיתים שלנו".
• "המורים מחזיקים את העתיד בידיים שלהם".
• "אנו לא רוצים להגיד למורים איך ללמד, הם עושים זאת הרבה יותר טוב מאיתנו".
• "המורים משמשים עבורנו כשגרירים למדע, הנדסה, פיזיקה, פיזיקת חלקיקים ו-CERN".
• "אנו מודים למורים על המאמץ הגדול בעבודה המאתגרת שלהם".

אני רק אציין שזה לא רק מיק....הרבה מאוד מהפיזיקאים שנתקלים בהם במאיץ מדברים ככה. כאשר שואלים אותם מה הביא אותכם ללמוד פיזיקה, ברוב מוחלט של המקרים הם מציינים כי היה להם מורה מעולה בתיכון שהשפיע על כך.
בצער רב אני חייב לרשום את מחשבותיי לנוכח מילים חמות אלו למורים. הלוואי שהדבר היה כך גם בישראל. הלוואי שהאקדמיה בארץ (ולא רק היא...) הייתה מתייחסת כך למורים ונותנת להם את התחושה החשובה כל כך. אני נתקל לעיתים באמירות כגון "עדיף שהסטודנטים היו מגיעים ללא לימודים בתיכון כי מלמדים אותם רק טעויות", או במספר כנסים המורים בכלל לא נספרים כחלק מהתהליך. יותר מכך, הרבה חושבים שהמורים הם הבעיה. אצטט את אלי הורביץ, מנכ"ל קרן טראמפ, אומר בראיון לרשת ב' "המורים הם לא הבעיה. המורים הם הפתרון".

בסיום ההרצאה של מיק הוא ביקש מהתלמידים לאסוף ולקחת איתם את "הקסם" שיש ב- CERN ולהביא לארץ ולחברים שלהם לכיתה. את "הקסם" הזה התלמידים הרגישו מהרגע שכף רגלם דרכה שם.

לאחר מכן שמענו הרצאה על קוסמולוגיה. אחת ההרצאות המאתגרות שהיו לתלמידים, הן מבחינת השפה האנגלית, המלל הרב שהיה במצגת והקושי בהבנת התכנים. את ההרצאה העביר Julien Lesgourgues ואפשר לראות את המצגת ואת ההקלטה של ההרצאה בקישורים הבאים: מצגת וידאו.

לאחר ההרצאות שלב הסיורים והפעילויות התחיל.
המקום הראשון בו ביקרנו הוא SM-18 המשמש למתקן בדיקה של המגנטים והאינסטרומנטים בטמפרטורה נמוכה מאוד ובזרם גבוה. כאשר אני רושם טמפרטורה נמוכה אני מתכוון לטמפרטורה 1.9 קלווין (שזה בערך 271.1- מעלות צלזיוס) וזרם גבוה שהוא 20,000 אמפר.
התלמידים ראו את המגנטים של המאיץ LHC ואת המאיצים החשמליים (Radio Frequency Cavity) ויכלו לראות ולגעת בכל דבר.

הכניסה למכון הבדיקות

מבט מפנים

התלמידים מקבלים הסבר כיצד ניתן להאיץ חלקיקים טעונים במאיץ קווי ובחלקים הקווים של המאיצים (כן...קראתם נכון...המאיצים המעגליים הם לא ממש מעגליים. יש להם אזורים ישרים בהם החלקיקים מואצים ומגבירים את האנרגיה הקינטית שלהם).

יש לנו שתי אלומות של פרוטונים במאיץ LHC. כל אלומה נעה בכיוון מנוגד לאחרת. איך ייתכן אז שהשדה המגנטי מפעיל כוח למרכז הסיבוב? למעשה לכל אחד מהאלומות יש שדה מגנטי משלה כדי שהחלקיקים ינועו לכיוון הנכון....
מבחינת מספרים - השדה המגנטי המכופף כל אלומה לתנועה מעגלית הוא 8 טסלה, שזה פי 5 סדרי גודל מהשדה המגנטי הטבעי של כדה"א. זאת ניתן להשיג על ידי זרמים חשמליים גבוהים מאוד שערכם 20,000 אמפר בעזרת סופר-מוליכים בנמצאים בטמפרטורה נמוכה יותר מבירח.

בצינור זה נעה אלומת פרוטונים. קוטרה כ-5 ס"מ. אז תחשבו שאלומה של פרוטונים צריכה לנוע במאיץ במעגל שאורכו 27 ק"מ בקוטר קטן מ- 5 ס"מ. אין ספק אתגר מדהים.

התיילים המעברים את הזרם החשמלי למגנט

חתך של המגנט במאיץ LHC

הביקור הוכתר כאחד המוקדים המעניינים והתורמים ביותר לתלמידים. הם ממש התרשמו מהטכנולוגיה ומהמבנה הפנימי של המאיץ.

הביקור השני היה תחילתו של פרוטון בשלב ההאצה - Linac2.

ב-CERN אין מאיץ גדול אחד אלא שרשרת של מאיצים המבצעים עבודת צוות מדהימה זה עשרות שנים.

את הפרוטונים יוצרים ממיכל מימן, אשר בתחילת התהליך האטומים מופרדים מהאלקטרונים ומשחררים את הפרוטונים בלבד למאיץ קווי לאחריו הפרוטונים נעים במהירות של כ-30% ממהירות האור באנרגיה של 50Mev.

נכנסנו לנקודה הראשונה ללא סורק עין, אלא עם מפתח בלבד (לאוהדי הסרט "מלאכים ושדים") וראינו את המיכל (טוב...לא את האמיתי אבל הכי קרוב אליו, תרתי משמע) ואת המאיץ הקווי.

הכי קרוב שאפשר...מיכל המימן שמתחיל את שרשרת ההאצה של הפרוטונים

מה עושה במקום כזה טלפון כזה?
התשובה - אם יש בעיה הוא מצלצל ישירות לצוות החילוץ. חייגו 74444 והם ישר יגיעו.
אבל למה טלפון קווי? מה רע בסלולרי של האנשים במקום?
מאחר וההאצה הקווית נעשית עם תדירויות שמתאימות לאלו של הסלולרי ייתכן ולא ניתן יהיה לתקשר כך.

ומהי הקופסה ליד הטלפון? ולמה סשה צוחקת כל כך?
זה נשאיר לנו...רק נאמר שהמדריך בשלב הזה כעט מעט נלחץ ממה שסשה עשתה.

בתוך המאיץ הקווי. דרך החור שאתם רואים עוברת אלומת הפרוטונים.

את היום סיימנו בסדנה ליצירת תא ערפל. הפעם בגרסת CERN.

מיק מתחיל את הפעילות "אתם צועדים בפסגות הרי סקוטלנד ורואים סביבכם ערפל ופתאום מבחינים בשובלים בתוך הערפל. מהם?"....

לוקחים קרח יבש לחלקו התחתון של תא הערפל

הקבוצה השנייה בונה את המערכת

סופגים את חלקו העליון של המכסה באלכוהול (99.5%!!!)

סוגרים את המערכת

קבוצה נוספת עובדת על בניית תא הערפל

סוגרים את האור, מדליקים פנס לעבר תא הערפל ומחכים לראות משהו....

 אין ספק כי התלמידים נהנו, למרות שכבר הכינו תא ערפל בישראל (אבל בגרסה קטנה יותר). הצפייה בעזרת המערכת במיואונים שנוצרים מקרינה קוסמית תמיד מהנה וגרמה לתגובות "ואהוו" של התלמידים בכל פעם שהופיעו.

הערב הסתיים במסורת. בכל פעם שאני נמצא בביקור ב-CERN אני עושה בקפיטריה פעילות מתוקה. בשנתיים הקודמות עם המורים במשלחת ועם התלמידים במשלחת מדדנו את מהירות האור בעזרת שוקולד (שוויצרי מעולה) ומיקרוגל את מהירות האור. הפעם, התלמידים כבר עשו את הפעילות שהזכרתי, ולכן בחרתי פעילות מתוקה אחרת.
קניתי בדיוטי-פרי חבילות של עדשי שוקולד M&M והתלמידים ביצעו פעילות שמטרתה תיאור תהליך סטטיסטי של התפרקות רדיואקטיבי והבנה של המונח "זמן מחצית חיים".

סופרים עדשים ואח"כ אוכלים

ולסיום נתקלנו בקבוצה של בנות מסקוטלנד שהמורה שלהם הביא אותם לביקור של שלושה ימים. תשומת הלב שהן יצרו סביבן היה לאור החולצות שלבשו....את זה אפשר לראות רק ב- CERN.

כל אחת מהבנות לבשה קפוצ'ון שמאחור היה רשום של של חלקיק מהמודל הסטנדרטי.